'ג'וקר' הוא לא סרט לילדים, או לבני נוער.
במשך שנים תעשיית סרטי הקומיקס ניסתה לשכנע את המבוגרים שהם גם עושים סרטים בשבילם. נכון, היה את 'האביר האפל' ואת 'לוגאן' שהראו שהז'אנר יכול להיות יותר מ'פיו פיו הבה נראה לרעים מה זה!' אבל הם נטבעו במיליארדי הדולרים שמארוול הכניסו על סרטי 'הנוקמים' שלהם. לא שהסרטים האלו רעים, יש מקום גם לזה וגם לזה, אבל לפעמים יש געגוע לימי 'לוגאן' ו'האביר האפל' הרציניים אבל לא עד כדי כך.
ובכן, עד שהגיע 'ג'וקר'.
'ג'וקר' הוא מה שנקרא סרט אוריג'ן (סרט מקור) והוא מספר, או לפחות מנסה להמציא גרסה, להיווצרותו של אחד הנבלים הכי מפורסמים בתולדות הקומיקס. ארתור פלק (חואקין פיניקס בתצוגת משחק מהפנטת) הוא אדם שגר עם אימו בגותהאם סיטי, יש לו המון בעיות נפשיות והוא חולם להיות סטנדאפיסט. לאט לאט השיגעון שלו עולה על גדותיו והוא הופך להיות פסיכופט אלים ומפחיד.
קשה ממש להאמין שעל בימוי יצירה כה אפלה ומרשימה חתום הבמאי של טרילוגיית 'האנגאובר' המצליחה ועוד כמה קומדיות לא רעות. 'ג'וקר' הוא ההפך הגמור מהם. מדובר בסרט מרשים מכול בחינה. בין אם זה הצילום המדהים המראה לא מעט שוטים ופריימים של גותהאם סיטי, מקרוב ומרחוק, שפשוט חייבים למסגר ולתלות על הקיר בסלון.
התסריט מבריק, נטול פגמים ומתאר בצורה משכנעת ואמינה פרוטרט של אדם שמאבד את עצמו אל תוך השיגעון. מאז 'נהג מונית' לא ראיתי תיאור כזה מדויק של אובדן שפיות.
וזה ממשיך עם פסקול מדהים, מלא בנגיעות צ'לו עצבניות ושירים 'שמחים' שמשתלבים בצורה אירונית במעשים האפלים של דמויות הסרט. נכון, זה אומנם נשמע טיפה קלישאתי אבל ב'ג'וקר' זה מבוצע כול כך טוב שזה לא שינה לי.
ועכשיו בואו נדבר על המשחק: חואקין פיניקס פשוט מדהים בטוטאליות שלו בסרט הזה ובאיך שהוא משחק. הוא כול כך מדוייק בניאונסים שלו, בצורה בה הוא מגלם אדם שלאט לאט מאבד הכול מהחברה שהוא פשוט חייב לזכות באוסקר על התפקיד שלו פה. גם זאזי ביטס בתור שכנתו המקסימה של ארתור פלק ורוברט דה נירו (לראשונה מזה המון זמן בתפקיד לא מביך!) בתור מנחה טוק שואו מוצלחים מאוד בתפקידם ונותנים הופעות ראויות אוסקר.
'ג'וקר' הוא מתחרה ראוי על תואר סרט השנה שלי. סרט מרתק, מדהים, מרושע, כיפי, פסיכי ועוצמתי לחלוטין. רוצו לראות ואל תביאו את האחים הקטנים שלכם.
