אפולו 11
אחד מן הסרטים הדוקומנטריים הכי מסקרנים של השנה הוא הסיפור על שיגור אפולו 11 מנקודת מבטם של מספר צילומים שטרם נחשפו לקהל הרחב, מחשבתי היחידה עוד לפני שנכנסתי היא עד כמה באמת רלוונטי הסיפור הזה, הרי רק לפני שנה קיבלנו את הסיפור על אחד מהאסטרונאוטים, ניל ארמסטרונג עם "האדם הראשון".
אגיד זאת, מדובר בסרט חשוב, מעין שירת הלל על האנושות ומה היא מסוגלת לעשות. אינני יכול להתכחש לשנייה אחת כי עשייתו הקולנועית לא פחות ממופתית: שילוב של הקטעים שהיו בידיהם למשהו נרטיבי ומהודק בצורה נהדרת.
ואם זאת מיד לאחר סיומו, הוא לא משאיר הרבה אימפקט על הקהל. כל העשייה הקולנועית הבומבסטית הזאת, מסתירה את העובדה כי אין לו הרבה להציע. הסרט נוצר רק בשל העובדה כי המפיקים ממחלקת ערוץ CNN, פנו לבמאי טוד דאגלס בניסיון ליצור סרט לרגל חגיגות ה-50 שנה לנחיתת אפולו 11 על הירח. יכולתי לדמיין שזו גרסה של שעה המוקרנת על מסך הטלוויזיה, מעין שיעור היסטוריה שמבוגרים וילדים יכולים להנות בו ביחד.
עבודתו הקולנועית המרשימה מסתירה את העובדה עד כמה הסרט דל. אני מכבד את העשייה ואת המטרה שלשמה ניסו ליצור את הסרט זה, אך חוץ מזה, מדובר באכזבה נוראית.
ההצעה
אפתח בהצהרה זאת, מבין כל הסרטים שיצא לי לראות בפסטיבל, "ההצעה" היה אחד מן הסרטים היותר קשים שיצא לי לראות. יש כאן את כל המרכיבים שיתריעו כל צופה פוטנציאלי, קצבו איטי, החצי הגדול שלו מורכב מקריאה ו-וויס אובר של מכתבים וקטעי עיתון. יש בו משהו ניסיוני בגישה שלו לסיפור ואפשר בקלות לאבד את עצמך בצילומים המרהיבים של יצירותיו של גדולי אדריכלי מקסיקו, לואיס ברגאן. ועדיין, אקח 20 סרטים ייחודים כמו "ההצעה" על פני כל סרט אחר.
האמנית ובמאית הסרט, ג'יל מגיד. תכננה תערוכה על יצירותיו של ברגאן. אך לאחר מותו, ארכיונו העשיר הועבר לתאגיד שוויצרי ולמעלה מ-20 שנה נאסר לפרסמו לציבור. בניסיון להחזיר את האוצרות הללו בחזרה למקסיקו, רוקמת ג'יל הצעה ייחודית ונועזת במיוחד.
כסרט ראשון של במאית, ג'יל מפתיעה לטובה. הדרך שהיא מציבה את המצלמה ומשיגה צילומים יפהפיים, שכמו צוין לעייל מהווים אתגר קשה שלא לאבד את עצמך בתוך כל השקט והריקנות שצילומים אלו מעבירים לקהל צופיו. דיונה על אומנות, זכויות יוצרים, פרטיות ומורשת מסתכמים בסיום אחד מרשים המציג את ההצעה הנועזת תוך שהשאיר את כל הצופים המומים.
ועדיין למרות אורכו היחסית קצר (01:22), בשל גישתו הניסיונית הסרט מרגיש די מתיש וארוך מהרגיל באותה מידה שהוא מסקרן. בכל מקרה אין שום ספק שאראה אותו מתישהו בפעם השנייה בשביל באמת להעריך אותו כמו שצריך.
פגישה עם גורבצ'וב
ורנר הרצוג, מה ניתן להגיד שלא נאמר בעבר על הבמאי הגרמני הזה, הוא היווה במהלך השנים השראה רצינית לכל אלו המעוניינים לעסוק בתחום הקולנוע בגלל שחלק מההחלטות שעשה במהלך הפקותיו השונות כונו על ידי רבים במילים יותר עדינות.. ייחודיות. למשל בסרטו "Fitzcarraldo" חזונו היה פשוט להעביר ספינת קיטור השוקלת כ-320 טון מעבר להר. אז עם למעלה מ-50 שנות נסיון ופילמוגרפיה עשירה ומגוונת, איזה מן משימה זאת בשבילו לראיין את אחד מן המנהיגים האחרונים של ברית המועצות, מיכאיל גורבצ'וב.
הסרט צולם במהלך שישה חודשים במהלך שלוש פגישות, בהן התיישב הרצוג עם גורבצ'וב בניסיון להבין את התמונה הגדולה של מאחורי מי שניתן לכנות כאחד מן המנהיגים הכי משפיעים שהיו לברית המועצות.
יצא לי להתלונן כאן לא מספר פעמים על סרטים דוקומנטריים סטנדרטים, שלא מעלים שום דבר חדש על פני השטח, סרטו של הרצוג אינה חורג מכך, המבנה כאן נעשה בעבר המון פעמים ואם זאת הוא לא בתקן החמצה. ראשית, הרצוג מוסיף הרבה מאוד אישיות כאן, ההומור שלו הנובע מבחירות עריכה והערותיו לא עובר את גבול הטעם הטוב.
יותר מזה אציין כי קטעי הריאיון זורמים באופן קצבי, גורבצ'וב מרגיש כאן בנוח ואינו נופל לשטויות של הרצוג ועדיין למרות כל השנים האלו המלאות בעליות ובמיוחד בירידות, ממשיך עדיין להראות סימנים של אומץ וחוזק נפשי, באיזשהו מובן הייתי שמח אם שאר הסרט היה מתנהל באותו הקצב כמו הראיונות.
שווה הצצה לאלו המעוניינים לקבל הצצה אל מאחורי הקלעים לאחת מן התקופות הכי חשובות במאה ה-20.
