ביקורות סרטים

אני חושבת לגמור עם זה

שום דבר לא נועד לנצח בסרטו של צ'ארלי קאופמן | אור חזר נלהב כדי לספר לכם על "אני חושבת לגמור עם זה".

צילום: Visualhunt

"אולי כך זה תמיד היה אמור להסתיים", תוהה לעצמה הבחורה. אתה מתייצב מול העבר ומתפייס עימו למרות מגרעותיו ולאחר מכן שקט ושלווה. סרטו החדש של צ'ארלי קאופמן, "אני חושבת לגמור עם זה". היא דרמה קאמרית עם יותר תקציב והרבה אמביציה, כפי שלמדנו להכיר את קאופמן משני סרטיו האחרונים ("אנומליסה" ו"סינקדוכה, ניו יורק") וכתסריטאי ("להיות ג'ון מלקוביץ'", "אדפטיישן" ו"שמש נצחית בראש צלול"). שום דבר הוא לא כמו שנראה ואם אתם חושבים שאתם יודעים הסרט מתהפך עליכם ומשאיר אותכם פעורי פה, עכשיו שעברה יותר מחצי שנה ורוב הסרטים הגדולים מצאו את עצמם מופצים שנה הבאה. אני שמח לבשר לסינפליים שמבניכם כי ההמתנה נגמרה ושנת 2020 מבשרת את יצירת המופת הראשונה שלה.

העלילה עוסקת בג'ק (ג'סי פלמונס, "פארגו") ובת זוגתו החדשה (ג'סי באקלי, "השיר של רוז" ). אחרי שישה שבועות שיצאו יחד, מזמין אותה לארוחה אצל הוריו. הנסיעה לשם בכביש המושלג רחוקה מלהיות נעימה, כשבראשה של הבחורה מחרפת מחשבה אחת בלבד: "אני חושבת לגמור עם זה". מסעם יוביל אותם דרך העבר, הווה והעתיד ויבחין את אהבתם.

הסרט נכנס למועדון האקסלוסיבי של "המנעות מטריילר או כל פיסת מידע נוספת", ליצירה שכזאת צריכים להגיע עם ראש נקי ולהיות מודהמים מהתפניות שהתסריט מגיש לכיוונינו, חשוב להדגיש שזה סרט שלא נועד לקהל המיינסטריים הממצוע, שככל הנראה ייסלוד מאופיו ומבנו הלא שגרתי. למרות שמבין שני סרטיו של קאופמן, אני מפחד כי "אני חושבת לגמור עם זה" ייתפס כיותר סרט משעמם ובנאלי מאשר היצירה השפאנית בעניהם של סינפליים ומערציו האדוקים של הבמאי, אך אם יש משהו שבעיני מתנגדיו ומערציו יכולים להסכים (אם הצליח במטרותיו או לא, זה כבר סיפור אחר) כי מדובר ביצירה מרגשת ואנושית שכמו בסרטיו האחרונים מסתכלת בלב של העיניים בנושאים כמו: זוגיות, התבגרות זמן ומטפלת בהם בצורה בוגרת ומרשימה. השאפתנות והרגש מתנגשים להם במערכה השלישית האחרונה שמבלי לתת יותר מידי ספוילרים מספקת את אחד הרגעים הקולנועים הכי מרשימים של השנה, שנישארו איתי ימים אחרי שסיימתי את הסרט,כמו המחשבה הנאחזת במוחה של הדמות הראשית. קאופמן אינו מזלזל או מסתכל על צופיו כנחותים. הוא משאיר דיי ויותר רמזים שנוכל לגבש לעצמינו דעה\מחשבה על מה שראינו מבלי להגיש הכל על מגש  של כסף.

צילום: Montclair Film

בואו נדבר על הכוכבת העולה האהובה עליי. ג'סי באקלי שבעיני גונבת את ההצגה. כן, כן אפילו מזוג שחקנים וותיקים כמו טוני קולט ("תורשתי")  ודייוויד ת'יוליס ("עירום"). אם ב"השיר של רוז"  האמנתם כי באקלי הרגישה יותר באזור הנוחות שלה תודות הרקע שלה כזמרת. ב"אני חושבת לגמור עם זה" מוכיחה אפילו לספקנים האחרונים שמבניכם את יכולותיה הדרמטיות המופלאות. באחת הסצנות האחרונות אפשר לראות עד כמה דמותה מכילה את כל העצב ורגשות האשמה של להיפרד מבן זוגה. דמות כאנושית וחמה שבא לך להיות שם לידה ולרחמם אותה. כמובן ששום צוות של שחקנים, לא שווה מבלי צוות שלם מאחורי המצלמה המפיק חיים בסרט, מעיצוב התאפורה הנוטף את תחושת המנכוליה והפחד מהבלתי מוסבר שחשה הדמות הראשית, הפסקול המצמרר שלו ועד הצילום הייפייפה שלו שהם כמו ממתק לעיניים.  זאת יצירה שנועדה לצפות בה שוב ושוב, אך טיפה קשה בשל אופייה המדכדך. למרות שלא נועדה בשביל כולם ומכוון בעיקר למעריציו של הבמאי וקולנוע אומנותי בכללי, "אני חושבת לגמור עם זה"  הוא לא בגדר החמצה ואולי הסופ"ש שלכם תמיד היה אמור להסתיים כך אתם בנוחיות בייתיכם צופים בסרט.

 

Article author

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

הנצפים ביותר

‎למעלה

אהבתם את התכנים שלנו?לחצו לייק וקבלו עדכונים שוטפים